מתן זמן לשני הצדדים.
לצד השני – להבהרות ולהסברים: האם הדברים נעשו? האם היתה בהם כוונה? מה היה שיקול הדעת? מה היו המניעים הרגשיים? האם הצד השני ישקול את הדברים מחדש בעקבות השיחה?
לעצמי– לשאול ולהקשיב, לחשוב ולהחליט. להמתין כדי לאפשר שיקול דעת שייקח בחשבון את היכולות של שני הצדדים לומר ולהקשיב, כך שהתגובה תשרת את הצורך באופן שיש לו סיכוי להצליח. לאפשר לעצמי גם את האפשרות להחליט שלא להגיב, אם כך נכון הפעם.
זו שאלה מעניינת שעד עכשיו מטופלים שלי לא שאלו אותי, אבל ללא ספק שאלו את עצמם לפני שפנו אלי.
מטופלות ומטופלים שלי סומכים עלי ומודים לי על תהליכים שהם עברו, וזה מרתק ומרגש אותי בכל פעם מחדש. לפעמים שבים אלי חודשים או שנים מאוחר יותר כדי לקבל תמיכה, ואולי גם שיקול דעת לפני שממשיכים שוב בלעדי. אני ממש לא לוקח את זה כמובן מאליו, בעיקר – כי אני דואג ומאד רוצה שיהיה למטופלים שלי טוב.
אף מטפל הוגן לא יכול להתחייב להצלחה ודאית. ראשית כי "הצלחה" של זוג כמעט לעולם איננה "חיים באושר ובשלווה לנצח נצחים" או, נגיד, "עד 120". הצלחה זוגית היא בעיקר התמודדות וניהול טובים של מציאות, שלפעמים אינה פשוטה כלל, והגעה לקשר זוגי שהוא לפחות טוב ויציב מספיק לשני בני הזוג, כך שירגישו שבאמת שווה וכדאי להם להמשיך אותו.
אני לא מסיר מכם את האחריות – הצלחתו של הטיפול תלויה במידה מכרעת במידת הרצון שלכם להיות ביחד, במידת האופטימיות שלכם שזה אפשרי, ובגמישות שלכם להיות מסוגלים לשנות משהו בתגובות שלכם זה לזה בעיקר במצבי לחץ, בכעסים, בחרדות ובאכזבות כדי לאפשר את האופטימיות הזאת.
לפעמים, הצלחה היא גם לדעת מתי די, אבל התפקיד שלי הוא לעזור לכם שלא להתייאש מוקדם מדי. התפקיד שלי הוא לזהות את נקודות המפתח בתקשורת הזוגית שבהן נוצרת דינמיקה שלילית שמפריעה לכם להשיג את מה שאתם רוצים להשיג בקשר, ולעזור לכם לשנות אותה. טיפול לא מיועד 'לשנות אתכם', אלא לעזור לכם לתמוך ולהכיל זה את זה, להבין ולקבל את הפחדים והחששות שלכם, ולהדריך ולתמוך בכם בהתמדה בשינויים שאתם בוחרים ורוצים לעשות.
אני כן מתחייב לתודעת שרות מעולה, הקשבה, הוגנות, איכפתיות, מחוייבות ואמפתיה, עם שיקול דעת והרבה ידע וניסיון.
אני מטפל בזוגות וביחידים מאז 2004, עיסוק בו התחלתי בעקבות מחקרים וקורסים שלימדתי על תקשורת בין-אישית בחוג לתקשורת ועיתונאות של האוניברסיטה העברית. במקביל, לימדתי זאת גם באוניברסיטת חיפה ובחוג לפסיכולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן. ההתמקדות שלי בחקר ובהבנה של האדם היתה לאחר שנים של הוראה ומחקר בארץ ובארצות הברית של חיזור ושל הבנת התקשורת בעולם החי והאדם.
תקשורת לקוייה היא הקושי העיקרי של זוגות המגיעים לטיפול. כך עולה מסקר שפורסם במשרד הרווחה. הסיבה כמעט מובנת מאליה: קשה לפתור בעיות, קשיים או אי הסכמות, ללא תקשורת יעילה. לידע האקדמי שלי בתקשורת, בהבנת צרכים אישיים ובקבלת החלטות הוספתי גם השתלמות בטיפול קוגניטיבי -התנהגותי (CBT), שהיא שיטת טיפול עניינית, מעשית ומקובלת מאד, הנחקרת ביותר מבין שיטות הטיפול למיניהן, ויש אומרים גם היעילה ביותר.
מאז 2005 אני מנהל פורום פתוח באינטרנט לזוגיות ויחסים באתר הרופאים סטארמד. בפורום זה אני מייעץ ומסייע לאנשים בהתנדבות. אתם יכולים להשתמש בפורום כאילו הוא כרטיס ביקור חי, פתוח ודינמי שלי.
מאז תחילת עיסוקי בטיפול, בשנת 2004, נתבקשתי לפחות פעם בשנה בממוצע להתארח בערוצים השונים בטלויזיה + עשרות פעמים בתוכניות רדיו שונות, כולל פינות קבועות על פסיכולוגיה אבולוציונית, שפת גוף וזוגיות.
בינואר 2019, שוחחתי בשידורי קשת 12 (מאקו), עם ליאון רוזנברג כמארח אורח בתוכנית נקסט (דקה 3:05).
את הטיפול מרחוק בעזרת פגישות וידיאו (זום, ווטסאפ, סקייפ ועוד) התחלתי מאז אמצעי התקשורת המקוונים איפשרו זאת באופן יעיל מספיק, במטרה לאפשר לישראלים בחו"ל לקבל טיפול בעברית כשהם רחוקים מהבית.
טיפול אונליין בארץ
בהמשך, עלה הצורך בטיפול אונליין גם בזוגות הגרים בארץ, בין אם הם מרוחקים מהקליניקה שלי בתל-אביב, בין אם יש להם ילדים קטנים והם מתקשים להתארגן עם בייביסיטר, ובין אם כי זה פשוט יותר נוח.
ואז הגיעה הקורונה, והמציאות הפכה את הטיפול אונליין למוסכם ומקובל.
רחוק מהבית ומהמשפחה יכול להרגיש לבד מאד, למרות אמצעי התקשורת המקוונים הרבים. שם נולד הצורך הזה לראשונה.
מאז 2006 טיפלתי בישראלים רבים בחו"ל, בודדים או זוגות (צפון ודרום אמריקה, אירופה, מזרח אסיה ואוסטרליה), וביניהם גם זוגות מעורבים שאיתם הטיפול היה בעברית ובאנגלית. אני מכיר את הקשיים בחו"ל. גם אני לקחתי איתי משפחה עם שני ילדים (חזרנו עם שלושה) לארבע שנים של לימודים בארה"ב. ראיתי קשיים של משפחות ישראליות אחרות, ולמדתי להכיר את הקשיים מול מנטליות של התרבות המקומית, היהודית והלא יהודית.
בהמשך פורסמו מחקרים, רבים מהם, אגב, נערכו באוסטרליה, בשל המרחק ממרכזים עירוניים, שהצביעו על כך שטיפול מרחוק יעיל לא פחות, כל עוד לא מדובר במחלות קליניות קשות. בהמשך, גיליתי שרבים מאלו שהתחילו אצלי את הטיפול בחו"ל ורצו את המשך הטיפול לאחר שהגיעו ארצה, בחרו להמשיך את מרבית הפגישות מהבית, באופן מקוון, שזו עדות לשביעות הרצון שלהם מדרך טיפול זו.
מחקרים שמנסים לבחון את השפעת ה'בום' של טיפולים מרחוק בעקבות הקורונה, עדיין בראשיתם, ורק מעט מהם פורסמו.
התחושה הטבעית היא שזה לא הוגן, שלא לומר אפילו די משפיל או מייאש לדעת שבן הזוג לא רוצה לעשות את המאמץ. לא פעם, התגובה הראשונית היא ויתור, כי אין לכם שותף. אמנם העובדה הזו גורמת לכם להרגיש צודקים עוד יותר, אבל מצד שני, היא משאירה אתכם במקום.
כדאי לדעת: בחלק מהפעמים, אי הרצון של בן/בת זוג להגיע לטיפול מגיע בשל המחשבה שאולי הצד השני (אתם) יקבל תמיכה חיצונית ויתחזק, והם יאבדו שליטה על התנהלות היחסים בקשר. בפעמים אחרות ההתנגדות מגיעה מקושי אמיתי לחשוף בפני זרים את הדברים הכי אינטימיים שלהם, ואולי גם מלעמוד בפני ביקורת.
אז מה לעשות?
ההמלצה שלי:
לכו לבד. בדרך כלל 'טיפול זוגי לבד' ייצא מתוך ההנחה שאומרת: הזוגיות קודם. ולכן: מה אני יכול או יכולה לעשות כדי לשפר אותה, ושאני ארגיש בה טוב יותר?
בשלב זה נבדוק גם דרכים לשינוי ההתנהגות או התגובות של בן הזוג – גם כשהוא לא נוכח בטיפול. אחרי הכל, קשיים בזוגיות נוצרים מדינמיקה בין שני הצדדים.
בהמשך, נבחן דרכים אפשריות להכנסת בן או בת הזוג לטיפול בכל זאת, בין אם על-ידי עידודם להגיע לטיפול באופן פיזי, לפחות מדי פעם, ובין אם בדרכים אחרות, עקיפות יותר. בסופו של דבר, המטרה היא שיפור הזוגיות, שתקרה רק אם לשניכם יהיה טוב יותר.
והיה וכל התהליך הזה לא יישא פירות, נצטרך להישאר עם השאלה: איך כדאי לנהוג? האם להישאר בקשר? האם להיפרד? האם לעשות זאת עכשיו? ואיך אוספים את הכוח כדי ליצור מציאות חדשה?
הקושי הראשוני של זוגיות פרק ב', גם אם לא העיקרי, הוא הציפיות שהוא יהיה כמו שאמור להיות פרק א'. אולי אפילו תיקון שלו.
זוגיות פרק א' מתחילה בתקווה, שהיא גורם מניע חיובי, שהקשר יהיה אידיאלי, שתהיה בו שותפות מליאה שבה הקשר המרכזי הוא ביניכם, שתגדלו ביחד ילדים שלכם, ושתהיו בה מאושרים עד סוף חייכם.
כאשר אתם מבוגרים ומעוצבים יותר, אולי גם פגועים יותר, ובעיקר אם אתם או אחד מכם מגיעים אל הקשר עם ילדים, זה פשוט לא יקרה כך.
הצורך העיקרי של מרבית ההורים שמגיעים לזוגיות פרק ב' הוא לשמור ולהגן על הילדים שלהם, נפשית וכלכלית, ולא פעם גם המאבק על עצם קיום הקשר איתם. לפעמים זה נעשה באופן מוגזם, ולפעמים יש תחושה שאין דבר כזה "מוגזם" כאשר מדובר בילדים שלי.
לילדים האלה יש הורה נוסף, ושמירה על הקשר איתו או איתה חשוב מאד לילדים, וברוב המקרים גם רצוי. יש עוד סבא וסבתא לילדים האלה, שאינם ההורים של בני זוגכם. במילים אחרות – בזוגיות פרק ב' לפחות אחד מכם מגיע לקשר עם משפחה מורחבת, לעיתים קרובות מסוכסכת אבל בעלת משמעות, שחשוב מאד לבן או לבת הזוג שלכם לשמור על קשר איתה.
גם הצד הכלכלי מורכב, ובן או בת הזוג שלכם מקבל או משלם מזונות. גם כאן אין את הבלעדיות בשיתוף שהייתם רוצים שתהיה.
אין צד "צודק". לשני הצדדים יש צרכים מורכבים, משמעותיים וראויים. הניגוד בין הציפיות לבין המציאות, ובין צרכים כלכליים ורגשיים מנוגדים, פוגם לעתים קרובות בהרמוניה, ויכול להעזר מאד בסיוע מקצועי.
מטרתה של פגישה טלפונית חד פעמית היא לאפשר מתן ייעוץ וכיוון ראשוניים למי שנקלעה או נקלע לקושי אישי או למשבר ביחסים. בשיחה אוכל לתת מענה שיהיה מדוייק יותר ומשמעותי יותר מאשר תשובה בהתכתבות בפורום באינטנט, אבל בהיותה שיחה חד פעמית, היא אינה יכולה לבוא במקום טיפול.
ככל פגישה שלי עם מטופלים, השיחה הטלפונית תימשך שעה שלמה, ובתשלום שהוא מוזל ביחס לפגישה טיפולית רגילה. התשלום ייעשה בכרטיס אשראי בתחילת הפגישה.
ככל פגישה – היא צריכה להיות מתואמת מראש כדי ששנינו נוכל להתפנות לשעה הזו, אלא שהגמישות שבשיחה טלפונית מאפשרת קביעת מועד קרוב. התיאום ייקבע כפי שאני מתאם כל פגישה ראשונה – בשיחה טלפונית קצרה ראשונית, אם כי יצירת הקשר הראשון בינינו עד לשיחה זו יכולה להיות במייל, במסרון רגיל או בווטסאפ.
במידה שתרצו לאחר שיחה שכזו לתאם איתי פגישות טיפוליות, מחיר השיחה הטלפונית יירד ממחיר הפגישה הראשונה.
פגעתם בבני זוגכם ואתם רוצים להישאר ביחד. הצורך הראשוני שלכם הוא לשכנע את בן או בת הזוג שלכם שזה כדאי להם. הסיבות? אולי כי אתם בכל זאת מאד רוצים ומאד אוהבים, כי תעשו כל מאמץ שלא לפגוע בהם שוב, כי אתם מאד רוצים את טובתם, ושאפשר לסמוך עליכם. המאמץ הקשה של השלב הראשון הוא שלכם, כי קשה לגרום לבן או לבת הזוג שלכם לבטוח בכם, לאחר שרגע קודם מעלתם באמונם, ואולי אפילו לאחר שורה של שקרים, הכחשות והסתרות.
תעמדו מול דילמות שלא קל להתמודד איתן. למשל:
אתם הרי אלה שיודעים מה בדיוק קרה, עד הפרטים הקטנים, ואתם גם די יודעים מדוע. אחת הדילמות הקשות שתעמדו בפניהן היא השאלה איך מצליחים לבנות אמון, תהליך שדורש חשיפה, כנות ושיתוף, מבלי לפגוע בבני הזוג עוד, ומבלי שהאמון שאתם בונים ייפגע דווקא בשל תוספת של פרטים שלא היו ידועים קודם?
במהלך השיקום הזוגי תעמודנה בפניכם עוד דילמות קשות. נדרשים מכם הרבה מאד שיקול דעת, רצון טוב ואמפתיה לצד השני, וסבלנות. ובעיקר להבין שהמעבר לסדר היום הוא מעבר מפחיד עבור הצד הנפגע. – אחרי הכל, בדיוק מתוך השיגרה הזו שעכשיו אתם רוצים לחזור אליה, ומתוך התרדמת הזו, נולדה הפגיעה. הבנה וסבלנות שלכם נדרשים כדי לאפשר לבני זוגכם אולי לא לסלוח, אבל להשיג מידה מספקת של ביטחון כדי לבנות משהו חדש וטוב יותר.
קחו בחשבון:
אין זוגיות מושלמת. גם שלכם אינה מושלמת. אלא שהחזרה אל חוסר השלמות שהיתה היא בדיוק החזרה לשיגרה שמאיימת על הצד השני. התפקיד שלכם הוא לעזור ולבנות את הקשר שלכם לטוב יותר ממה שהיה, כי זה מגיע לשניכם. רק אז הקשר יוכל לחזור לשיגרה, ובתנאי שזו תהיה טובה יותר מהשיגרה שהיתה לכם קודם.
אם אתם הצד הנפגע, המשיכו בדף זה
נפגעתם, איבדתם אמון בבן/בת זוגכם, הביטחון שלכם בערכים של בן/בת הזוג שלכם התערערו, והתערער הביטחון העצמי שלכם, במיניות שלכם, ובעתיד הבסיס האישי, ההורי והזוגי. התערער גם הביטחון ביכולת שלכם לזהות בעתיד מה אמת ומה שקר. כל זה מחריף עוד אם הרגשתם שמשהו לא טוב קורה, אלא שהכחשות גורפות של בן או בת הזוג שלכם, גרמו גם לכם לפקפק בשפיותכם.
אמרה לי פעם בטיפול אשה שנבגדה: "איך אוכל להסתכל בעיניה של הילדה שלי, שהיום בת שלוש, בהמשך הדרך? מה היא תבין שאני? איך אוכל לחנך אותה לעמוד על ערכה וזכויותיה ולצפות לטוב, כשאני עצמי לא עשיתי את מה שאני רוצה להאמין ולהטיף לו?"
הליכה לטיפול לאחר בגידה תדרוש מכם, כנגד רצונכם, הכרה במורכבות של הצרכים שלכם. אחרי הכל, העולם באמת יותר פשוט ונעים, כשהוא יותר פשוט ונעים.
טיפול לאחר בגידה קשה יותר לכם ולו רק משום שאתם מתחיל בו מנקודת שפל, ומנסים לטפס ממנה. זה שווה, ובתנאי שתצליחו להגיע אחר כך לפתיחות, לשיתוף ולהבנה שתרגישו בהם במקום טוב יותר מזה שהייתם בו בעבר, למרות ה"דקירות" של הכאב, שלא ייפסקו, אלא רק ייחלשו.
תהיו בדילמה לא פשוטה: כמה מהר צריך לסלוח? מה זה משדר לצד השני? כמה מהר אפשר לסלוח, כשהצד השני רוצה כבר לחזור לשיגרה? איך אוכל לסמוך על זה שבן או בת הזוג שלי עדיין רוצים אותי, כאשר אני עצמי מהרהר או מהרהרת מחדש על המקום שלהם אצלי?
אתם ביחד כבר מספר חודשים או שנים, חושבים על מחוייבות לחיים אבל זה לא טוב כפי שהייתם רוצים. האם להמשיך את הקשר או להיפרד ולחפש משהו טוב יותר? מה עוד אפשר לעשות?
אגיד את המובן מאליו: אפשרות פרידה מעלה חשש מהלבד ומהבלתי ידוע, ומהזמן שייקח עד שתיצרו קשר חדש שיהיה טוב מהנוכחי. לזמן יש מחיר, כמו אולי ילד אחד פחות בעתיד, או הורות בגיל מבוגר יותר. החשש הזה משאיר זוגות רבים בקשר שהם אינם שלמים איתו, אלא שאי ההשלמה עצמה עם הקשר עלולה לגבות מחיר באיכות הקשר.
הגיון פשוט: אם זה לא עבד לבד, אז למה שלא לנסות ולשפר קשר שיש לו בסיס לא רע, בעזרת טיפול זוגי?
עובדתית – יותר ויותר זוגות צעירים מגיעים לטיפול, לפעמים עוד לפני שיצרו מחוייבות לנישואים.
אבל גם, עובדתית – זוגות צעירים רבים נמנעים מלבקש סיוע מקצועי.
זה קורה, כנראה, מתוך שתי סיבות עקריות. האחת היא החשש מ"לעשות גלים" שעלולים לערער את הקשר.
הסיבה השניה לכך היא "תסמונת המיטה החולה". לחצו על הקישור כדי להבין מה זה אומר.
צריך הרבה אומץ כדי להחליט שעדיף לעשות גלים, עם האפשרות שהספינה שלכם תיסחף מוקדם יותר מכפי שציפיתם אל הים הפתוח, ואל נמל אחר, לא מוכר אבל אולי יציב יותר, אם זה יוביל לשם, אבל גם עם האפשרות שהגלים האלה יעזרו לכם להבין את הסיכונים ולחזק את הנמל המוכר שבו הספינה שלכם עוגנת (הקשר הנוכחי, אם זה לא ברור), ולייצב בו את החומות כך שיוכל להגן עליכם טוב יותר מפני סערות שתבאנה.
תסמונת המיטה החולה היא המחשבה: "אם אנחנו צריכים עזרה כל כך מוקדם בקשר, אז אולי זה לא זה? אם הקשר לא אידיאלי, שזה אומר שאולי לא יחזיק לכל החיים, למה לי להכניס את ראש בריא למיטה חולה? אולי הכי נכון זה להיפרד כבר עכשיו." אלא שזה לא קורה. החשש מפרידה משאיר אתכם בקשר, החשש מלעשות גלים מונע טיפול, ותסמונת המיטה החולה היא חשיבה לא בריאה שמונעת מכם לעשות מאמץ משמעותי לחפש דרך לשפר את הקשר, כמו ההשקעה בסיוע מקצועי, כי אולי המאמץ לא שווה. ובינתיים, הזמן חולף.
תסמונת המיטה החולה
חזרה אל המסך הקודם
טיפול עוסק בשינוי הרגלים ותגובות אוטומטיות אשר באים לידי ביטוי לא רצוי בעיקר במצבי לחץ, במצבים שמעוררים סערת רגשות, או וכאשר משהו בלתי צפוי, אפילו שאלה שנשאלנו, מגיע בהפתעה. להרגלים ולתגובות שכאלה ניתן לקרוא גם "התניות", תוצר של "העולם הרגשי", או של מסתרי "התת מודע", ועוד. משותפת להגדרות השונות ההבנה שהם טבועים עמוק בתוכנו, ולכן קשה לשנות אותם.
אם ייעוץ עוסק בשאלה "מה כדאי לעשות?", טיפול הוא סיוע מקצועי ביישום החלטות המצריכות פעולה כנגד ההרגלים והתגובות האוטומטיות שמקשים עליו. לכן זהו תהליך שנמשך לאורך זמן, ולכן עדיף להסתייע באיש מקצוע שיוכל גם להבין את הקשיים שלכם ולהכיל אותם, וגם לעזור לכם לעבור את הגשר הקשה הזה.
אם הייתי צריך להגדיר את עצמי כמטפל דרך עיני המטופלים שלי, הייתי אולי מגדיר את עצמי כדמות השפויה או השקולה בחייהם, שמסייעת להם לחפש דרכים מתאימות יותר למצבם, ולהתמודד עם אי ודאות, עם מועקות, ועם לחצים חברתיים או סערת רגשות שלהם או של בני זוגם.
העוגן הזה חשוב כשאינו מתלהם, אינו שיפוטי ואינו מוסיף לחץ לקיים, וכאשר הוא מסייע למטופל או המטופלת לבחון את עולמם עם פחות כעסים ועם פחות חרדות, כדי להגיע למקום שלם יותר.
רוב המחקרים הגנטיים, פיזיולוגיים, תוך-תאיים וביוכימיים נעשו בבעלי חיים ובצמחים. מכך מסיקים מסקנות על מה שאולי קיים אצלנו, ובודקים אם אכן זה כך ואם אפשר להשתמש בידע הזה לטובת רפואת האדם. ברוב המקרים זה עובד, ולפעמים לא, או לא במדוייק. לולא היינו מקישים מעולם החי על האופן שבו מתפקד הגוף שלנו, התקדמות הרפואה היתה איטית בהרבה.
זה הקו המנחה גם את הפסיכולוגיה האבולוציונית. היא בוחנת מנגנונים נפשיים והתנהגותיים באדם בעזרת שימוש בידע ובהבנה שלנו את הבסיס הנוירולוגי ופעולת המוח, ואת הצרכים האבולוציוניים שלנו, הקיומיים (פחדים וחרדות, התמודדות עם אי ודאות, או הפעלה של מנגנוני הגנה ואלימות), החברתיים, המיניים, התקשורתיים ועוד, שאנחנו מכירים מעולם החי ומבינים את הסיבות להתפתחותם.
המניע המקובל לטיפול זוגי הוא הצורך לשקם את הקשר בזוגות שהיחסים ביניהם התערערו. מניע חדש יחסית, ונפוץ כיום כמעט באותה מידה, הוא הרצון והצורך של זוגות צעירים או בתחילת דרכם לוודא שהם מתחילים את חייהם המשותפים מנקודת התחלה טובה יותר – עם יותר קשב, הבנה ותקשורת טובה.
אם החלטתם ללכת לטיפול זוגי, אתם צריכים להיות מוכנים לכך שזהו תהליך. אם הדברים היו קלים וכל מה שהייתם צריכים זה עצה נכונה, סביר להניח שכבר שמעתם עצות בשפע עד היום. יתכן מאד שרבות מהן אפילו היו עצות חכמות ונכונות לאותו רגע (כמו: איפוק, סבלנות, לנשום חמש פעמים, לשחרר), ואולי אפילו קיבלתם אותן, אלא שיש מצבים שבהם קשה יותר ליישם אותן. לפעמים קשה להפריד בין עצות טובות לפחות טובות, לפעמים קשה לדייק את התיזמון הנכון, אבל בעיקר – כאשר אין ביטחון בכך שהן תעבודנה, קשה להתמיד בהן לאורך זמן.
טיפול זוגי מיועד לעזור לכם לבחון מה עובד ומה לא באופן מדוייק יותר, ליישם, ולבחון את מידת ההצלחה של התהליך ולתמוך בכם במהלכו. הוא גם יעזור לכם להתגבר על עניינים של אמון, אמונה ובטחון בעצמכם, בבן/בת הזוג שלכם ובתהליך עצמו. כשצריך – גם להתגבר על קשיים רגשיים ומעשיים שיש לכם שאינם קשורים לזוגיות, ובכל זאת מפריעים גם לה מבלי שהתכוונתם לכך.
ההתמחות שלי היא בהבנה יסודית ומעמיקה של התקשורת הבין-אישית, שלה אני מוסיף שיטות טיפוליות מתחום הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBTI). שני התחומים הללו הם פרקטיים מאד. הם עוסקים בהבנת הצרכים והרצונות המיידיים ולא פעם המנוגדים שמניעים את בני הזוג, ובשימוש יעיל של הקונפליקט שקיים לעיתים בין רגשות לקוגניציה (בהכללה: החשיבה המודעת), באופן שיתרום להגעה לשיווי משקל פנימי שיאפשר איזון נכון בהשגת הצרכים הללו.
היות שכך, הדיון והחקירה של תובנות מהילדות המוקדמת מיותרים, אם כי יש ועולה הצורך להבין יחסים משפחתיים ואחרים מן העבר, על מנת להבין טוב יותר את ההרגלים התקשורתיים שבהווה.
זו שאלה מעניינת שעד עכשיו מטופלים שלי לא שאלו אותי, אבל ללא ספק שאלו את עצמם לפני שפנו אלי.
מטופלות ומטופלים שלי סומכים עלי ומודים לי על תהליכים שהם עברו, וזה מרתק ומרגש אותי בכל פעם מחדש. לפעמים שבים אלי חודשים או שנים מאוחר יותר כדי לקבל תמיכה, ואולי גם שיקול דעת לפני שממשיכים שוב בלעדי. אני ממש לא לוקח את זה כמובן מאליו, בעיקר – כי אני דואג ומאד רוצה שיהיה למטופלים שלי טוב.
אף מטפל הוגן לא יכול להתחייב להצלחה ודאית. ראשית כי "הצלחה" של זוג כמעט לעולם איננה "חיים באושר ובשלווה לנצח נצחים" או, נגיד, "עד 120". הצלחה זוגית היא בעיקר התמודדות וניהול טובים של מציאות, שלפעמים אינה פשוטה כלל, והגעה לקשר זוגי שהוא לפחות טוב ויציב מספיק לשני בני הזוג, כך שירגישו שבאמת שווה וכדאי להם להמשיך אותו.
אני לא מסיר מכם את האחריות – הצלחתו של הטיפול תלויה במידה מכרעת במידת הרצון שלכם להיות ביחד, במידת האופטימיות שלכם שזה אפשרי, ובגמישות שלכם להיות מסוגלים לשנות משהו בתגובות שלכם זה לזה בעיקר במצבי לחץ, בכעסים, בחרדות ובאכזבות כדי לאפשר את האופטימיות הזאת.
לפעמים, הצלחה היא גם לדעת מתי די, אבל התפקיד שלי הוא לעזור לכם שלא להתייאש מוקדם מדי, ולכוון אתכם אל נקודות מפתח בתקשורת הזוגית שבהן נוצרת דינמיקה שלילית שמפריעה לכם להשיג את מה שאתם רוצים להשיג בקשר. תפקידי הוא לעזור לכם להבין ולקבל את הפחדים והחששות שלכם, ולהדריך ולתמוך בכם בהתמדה בשינויים שבחרתם לעשות.
אני כן יכול להתחייב לתודעת שרות מעולה, הקשבה, הוגנות, איכפתיות, מחוייבות ואמפתיה כלפי המטופלים שלי, עם שיקול דעת והרבה ידע וניסיון.
משרד הרווחה פרסם סקר מקיף שנערך בין מטפלים זוגיים ישראליים. על-פי הסקר, הקושי העיקרי של זוגות הפונים לטיפול הוא בעיות תקשורת (77% מכלל הזוגות המגיעים לטיפול).
הקושי השני בשכיחותו הוא מאבקי כוח (67%), השלישי – ציפיות בלתי ריאליות (60%), והרביעי – קושי בקבלת החלטות ובפתרון בעיות (55%).
החמישי ברשימת הקשיים הוא אי הסכמות באשר לילדים (50%). לכאורה – מה? הרי טובת הילדים אמורה להיות קונצנזוס בין ההורים ולחבר ביניהם! מעשית – זה לא ממש מפתיע בהתחשב בעוצמות הרגשיות, בגודש האחריות ובקשת הרחבה של חרדות ורגשי אשם שמתעוררים בהורים ביחס לילדיהם.
עולות מהסקר שתי מסקנות חשובות:
האחת – רוב הזוגות שמגיעים לטיפול חווים מספר קשיים שהם חופפים זה לזה.
השנייה – שעל מרבית הקשיים ניתן להתגבר לו רק התקשורת היתה טובה ויעילה יותר.
וזה סוד מעגל הקסם של הזוגיות:
אי אפשר ליצור תקשורת יעילה ללא הבנה וכבוד הדדיים, וקשה מאד ליצור את אלה ללא תקשורת יעילה.
שני היסודות המרכזיים האלה של הזוגיות אחוזים זה בזה והם מרכזיים בטיפול זוגי. במקביל להם – רגישויות אישיות כמו חרדות, אגו, פגיעות ושליטה בכעסים עלולים לפגוע ביכולת להיות קשוב לאחר, ויש לתת תשומת לב גם אליהן.