התחושה הטבעית היא שזה לא הוגן, שלא לומר אפילו די משפיל או מייאש לדעת שבן הזוג לא רוצה לעשות את המאמץ. לא פעם, התגובה הראשונית היא ויתור, כי אין לכם שותף. אמנם העובדה הזו גורמת לכם להרגיש צודקים עוד יותר, אבל מצד שני, היא משאירה אתכם במקום.

כדאי לדעת: בחלק מהפעמים, אי הרצון של בן/בת זוג להגיע לטיפול מגיע בשל המחשבה שאולי הצד השני (אתם) יקבל תמיכה חיצונית ויתחזק, והם יאבדו שליטה על התנהלות היחסים בקשר. בפעמים אחרות ההתנגדות מגיעה מקושי אמיתי לחשוף בפני זרים את הדברים הכי אינטימיים שלהם, ואולי גם מלעמוד בפני ביקורת.

אז מה לעשות?

ההמלצה שלי:
לכו לבד. בדרך כלל 'טיפול זוגי לבד' ייצא מתוך ההנחה שאומרת: הזוגיות קודם. ולכן: מה אני יכול או יכולה לעשות כדי לשפר אותה, ושאני ארגיש בה טוב יותר?